מלפפון בית אלפא 1931

קיבוץ בית אלפא – חנקה (הנקה) לזרסון טופח בין השנים 1931 ל-1936

טיפוח מלפפון דמשקאי וביות מלפפון בית אלפא

חנקה לזרסון בית אלפא-

״מראשית צעדנו בבית אלפא גדלנו את המלפפון הדמשקאי הירוק באביב ובסתיו. טעמו היה טוב, אך צורתו בלתי אחידה. הזן המקומי היווה אוכלוסיה רב-גונית של טיפוסי פירות: ארוכים וקצרים, גליליים ובעלי צוואר, עם חריצים לאורך הפרי, ובאחוז ניכר של הפירות היתה קליפה לבנה. בשנת 1931 התחלנו בטפוח הזן. כמטרה ראשונה הצבנו לנו אחידות יתר של צורת הפרי, למדנו שבמידה וחלל הזרעים של המלפפון גדול יותר ביחס לעובי הציפה, טעמו עסיסי ומשובח יותר. ב-1936 התחלנו בהפצת זרעי המלפפונים, בני-טיפוחינו. מאז נמשכת ללא הפסקה עבודת הטיפוח של הזן והשמירה על רמתו. מדי שנה אנו נוהגים לזרוע באביב חלקה מיוחדת מכל שושלת לחוד מהזרעים של צמחי העלית שהצטיינו בעונה הקודמת. בזמן הגידול נערכות תצפיות ומעקב, לשם השוואת השושלות ותכונותיהן. מהצמחים המצטיינים מפיקים זרעי עלית לשנה הבאה, וזרעי ייסוד, לריבוי זרעי-אם. את זרעי האם אנו מוסרים לחברת ״הזרע״ לשם ריבוי והפצה בארץ ובחוץ לארץ״.

״לבסוף אזכיר את המטרות העיקריות: פוריות הזן, הטעם המשובח והיבול הגבוה, כל אלה מציינים את הזן שקראנו לו מלפפון בית אלפא.״

הירקות שטופחו ע"י חיים פלדנר היו בעיקר כרובית שולמית וכרובית רחל, בצל יבש בשם ינאי, שום ושומשום. חיים פלדנר הגיע לבית אלפא בשנת 1940- בניסיונות גידול ובירור של המלפפון הדמשקאי- ״המלפפון הדמשקאי שהכיל תערובת של צורות שונות ובתוכם גם פירות לבנים (שהיו אהובים ביותר בשוק יפו של אותם הימים). במשך כמה דורות ניקיתי ע״י בירור מתמיד את הזן מו הפירות הלבנים, ונתקבל זן בעל פירות ירוקים, מוארחים וקשים, בדומה למלפפון בן שמן״.