מקורות הדלעת

מקורן של כל הדלעות השונות בעולם החדש והן בני הסוג Cucurbita. תפוצתם הטבעית משתרעת ממרכז ארצות הברית דרומה ועד ארגנטינה, עם מגוון המינים הגבוה ביותר במקסיקו. כ -20 מינים של דלעת בר צומחים בין אקלים ממוזג לטרופי בכל אזור התפוצה שלהם. הדלעת המבויתת שאנו נהנים ממנה באה מחמישה מינים של דלעת בלבד (C. argyrosperma, C. ficfolia, C. maxima, C. moscha ו- C. pepo).

התיעוד הידוע הראשון של דלעת בעולם הישן בשנת 1591. עם זאת, עוד הרבה לפני זכה לטיפוח נרחב של תושבי הילידים בארצות אמריקה. לפני כ -8,000 שנה אירע הביות המוקדם ביותר של מיני Cucurbita, כ -4,000 שנה מוקדם מביות התירס. "

הנבטת זרעי דלעת

לדלעת תכונות מועילות כמו נביטה מהירה, פריחה מוקדמת, צמיחה מהירה ופירות הניתנים לאחסון. דלעת הם יבול של מזג אוויר חם. הכנת שתילים נעשית בתוך הבית או חממה 2 עד 3 שבועות לפני בוא האביב כאשר סכנת הכפור חלפה. זריעה ישירה באדמה נעשית רק כאשר טמפרטורת הקרקע התחממה ל -21 ° C. בגינה או בשדה ניתן להגן על הצמחים הצעירים מפני טמפרטורות קרירות באמצעות כיסויי שורות. זרעים נובטים תוך 4 עד 10 ימים.

קטיף דלעת

תלוי בסוג דלעת שתגדלו, תוכלו לצפות עד עשרה לפירות לצמח. אל תמהרו בעת קצירת דלעת. קציר בזמן הנכון קריטי בשביל טעם הפרי ואחסון ראוי. דלעת לא בשלה תהיה רגישה לרקבון, שנקצרים דלעת חורף, חפשו את הסימנים הבאים לכך שהזמן מתאים, עברו לפחות 50 עד 55 יום מאז הופעת הפירות. הקליפה השתנתה אל הצבע הבוגר. פירוש הדבר שהקליפה הפכה מירוק בהיר של הקיץ לזהוב מלוטש, הקליפה קשה והפרי נשמע חלול כאשר מקישים עליו בעדינות.

באופן כללי, ניתן לקבץ דלעת באופן רחב לשתי קטגוריות על סמך זמן הקציר שלהן. דלעת עם עור קשוח או יבש, בעלות תכונות לאכסון ארוך טווח (C. maxima ו- C. moschata). ואילו הדלעת הקטנה והצומחת במהירות הנאכלת לפני בגרות הקליפות והזרעים נקראת קישוא זוקיני (C. pepo).